אבי עמד בכניסה לגן הבוטני.

Avi stood at the entrance to the botanical garden.

האוויר היה חם ובפנים הפרחים פרחו בצבעים עזים.

The air was warm, and inside, the flowers bloomed in vibrant colors.

הדרך ללב הגן הייתה פתלתלה, מלאה צמחיה מרהיבה ושלטי הסבר על המינים השונים.

The path to the heart of the garden was winding, filled with magnificent vegetation and explanatory signs about the different species.

אבל אבי חשב רק על פרח אחד – זה שסבתא שלו אהבה כל כך.

But Avi thought only about one flower - the one his grandmother loved so much.

הוא הבטיח שהיום הוא יראה אותו.

He promised that today he would see it.

יעל עמדה לידו, מחייכת.

Yael stood next to him, smiling.

היא תמיד הייתה לצידו, תומכת בחלומות שלו.

She was always by his side, supporting his dreams.

אולי היום תספר לו על הרגשות שלה כלפיו.

Perhaps today she would tell him about her feelings toward him.

אבל קודם הפרח.

But first, the flower.

"הגובה הזה של אנשים משוגע," יעל אמרה.

"This crowd of people is crazy," Yael said.

"איך נצליח להגיע?

"How will we manage to get there?"

"אבי השפיל מבט.

Avi lowered his gaze.

לא היה לו זמן לחשוב על פתרונות, כי לידם עמד נועם, היריב הוותיק שלו מהאוניברסיטה.

He didn't have time to think of solutions because Noam, his long-time rival from university, was standing nearby.

נועם היה עסוק בחיפוש דרכים משלו להגיע אל הפרח ולתעד אותו.

Noam was busy finding his own ways to reach the flower and document it.

המשחק הפעם היה על היוקרה והפרסום.

The game this time was about prestige and publicity.

אבל בשביל אבי זה היה אישי.

But for Avi, it was personal.

"אבי, אני חושבת שאולי נוכל למצוא דרך אחרת," יעל הציעה וניגשה למפה של הגן.

"Avi, I think we might find another way," Yael suggested and approached the garden's map.

"אולי יש פינה שקטה ואנחנו יכולים לראות משם.

"Maybe there's a quiet corner, and we can see from there."

"לפני שאבי הבין, הם התחילו לזוז, עוקפים אנשים ומשיגים זווית ראייה משלהם.

Before Avi realized, they started moving, weaving through people and finding their own viewpoint.

אבל בדיוק כשהגיעו לשיחים קרובים, ראה מישהו מהצוות והם נתפסו.

But just as they reached some nearby bushes, a staff member noticed them, and they were caught.

"היא לאישה הזו אני אספר על סבתא שלי," אבי לחש ליעל.

"I'll tell this lady about my grandmother," Avi whispered to Yael.

מנהל הגן, איש מבוגר עם פנים רציניות, ניגש אליהם.

The garden manager, an elderly man with a serious face, approached them.

אבי סיפר לו על סבתא שלו, איך הייתה לוקחת אותו לראות פרחים והייתה מחייכת כשהפרח הזה הוזכר.

Avi told him about his grandmother, how she used to take him to see flowers and would smile when that particular flower was mentioned.

"זו לא רק סיבה אישית.

"It's not just a personal reason.

זה גם כבוד.

It's also an honor."

"המנהל הבין והנהן.

The manager understood and nodded.

"בואו, אני אתן לכם הצצה מכובדת.

"Come on, I'll give you a respectable glimpse."

"אבי ויעל התקרבו אל הפרח.

Avi and Yael moved closer to the flower.

הוא היה יפהפה, זורח בצבעים שקשה לתאר.

It was beautiful, shining in colors that were hard to describe.

אבי הרגיש משוחרר סוף סוף.

Avi felt finally free.

הוא ידע שלעולם לא היה מגיע לרגע הזה בלי יעל.

He knew he would never have reached this moment without Yael.

הוא חייך אליה והם התחלקו ברגע שבו הפרח היה הרבה יותר מאשר פרח, הוא היה זיכרון, הוא היה אהבה.

He smiled at her, and they shared the moment where the flower was much more than a flower; it was a memory, it was love.