בחדר ההמתנה של בית החולים היה אור חזק וריחות חיטוי.

In the waiting room of the hospital, there was a strong light and the smell of disinfectant.

השלג היה יורד בשקט בחוץ, ונצפה דרך החלונות הגדולים, מכניס שלווה לאוויר המתח שבפנים.

The snow was quietly falling outside and could be seen through the large windows, bringing a sense of calm to the tense atmosphere inside.

איתן ישב על כיסא קשה, מתחבט בין פחדיו למעמדו כאבא חדש.

Eitan sat on a hard chair, wrestling between his fears and his status as a new father.

שירה, אשתו, הייתה בחדר הלידה.

Shira, his wife, was in the delivery room.

היא הייתה רגועה ושלווה, נותנת תחושת ביטחון למי שסביבה.

She was calm and serene, providing a sense of security to those around her.

אבל בפנים, איתן הרגיש סערה של חששות.

But inside, Eitan felt a storm of concerns.

הוא חייך חיוך רופף, מנסה להסתיר את הפחדים שלו מהאחרים.

He smiled a faint smile, trying to hide his fears from others.

השעון תקתק בעונג אין-סופי, וכל רגע עבר באיטיות.

The clock ticked with endless pleasure, and each moment passed slowly.

נועם, אחיו הצעיר של איתן, התהלך בחדר.

Noam, Eitan's younger brother, paced around the room.

"אתה תהיה אבא נהדר, איתן," נועם אמר בנחישות.

"You will be a great dad, Eitan," Noam said with determination.

"שירה היא חזקה, ואתה חזק לידה.

"Shira is strong, and you are strong beside her.

תזרום עם הרגע.

Go with the moment."

"איתן לקח נשימה עמוקה.

Eitan took a deep breath.

המילים של נועם חדרו אל לבו.

Noam's words penetrated his heart.

הוא ראה את השקט שבפנים ופנה להתחזק מהביטחון של שירה.

He saw the inner peace and drew strength from Shira's confidence.

השעות עברו, ואיתן החליט שהוא חייב לשנות את גישתו.

Hours passed, and Eitan decided he had to change his approach.

זה היה הזמן לשים את הפחדים בצד ולהיות שם באמת בשביל שירה.

It was time to put aside his fears and really be there for Shira.

הוא קם ונתן יד לנועם.

He stood up and gave Noam a hand.

"אני מוכן," אמר.

"I'm ready," he said.

ואז, הרגע הגדול הגיע.

Then, the big moment arrived.

בכי ראשון נשמע מהחדר, ואיתן הרגיש גל עצום של רגשות.

The first cry was heard from the room, and Eitan felt an overwhelming wave of emotions.

הוא לא יכול היה לעצור את הדמעות.

He couldn't stop the tears.

זה היה בכי של אושר.

It was a cry of joy.

כשנכנס לתוך החדר, שירה החזיקה את תינוקם החדש.

When he entered the room, Shira was holding their new baby.

איתן נתן מבט קצר אל עיניה של שירה, ומיד ידע שהוא בהחלט מוכן להיות אבא.

Eitan gave a quick glance into Shira's eyes, and immediately knew he was indeed ready to be a father.

הוא נשא את התינוק בזרועותיו, אהבה אינסופית הציפה אותו ולימדה אותו דבר חשוב - הוא יכול להתמודד עם כל דבר דרך האהבה למשפחתו.

He held the baby in his arms, an infinite love flooded him and taught him an important thing - he could handle anything through the love for his family.

הם היו משפחה עכשיו, ביחד.

They were a family now, together.

השלג המשיך לרדת בשקט בחוץ, אבל בתוך הלבבות שלהם היה חם ונעים.

The snow continued to fall quietly outside, but inside their hearts, it was warm and cozy.