הקור בחורף היה מורגש בוושינגטון.

The cold in the winter was felt in Washington.

כיכר לינקולן הייתה מלאה באנשים.

Lincoln Square was full of people.

מרים עמדה על המדרגות ליד הפסל של אברהם לינקולן.

Miriam stood on the steps near the statue of Abraham Lincoln.

היא נשמה עמוק.

She took a deep breath.

היום הוא היום שבו היא תיתן את ההרצאה שלה.

Today was the day she would give her lecture.

היא התרגשה וגם קצת פחדה.

She was excited and also a little afraid.

דוד, חבר שלה, עמד קצת בצד.

David, her friend, stood off to the side.

הוא חייך אליה בעידוד.

He smiled at her encouragingly.

"את יכולה לעשות זאת, מרים," הוא לחש.

"You can do it, Miriam," he whispered.

הוא ידע כמה היא חוששת מדיבור מול קהל.

He knew how much she feared speaking in front of an audience.

מרים אהבה את לינקולן.

Miriam loved Lincoln.

היא גילתה את הסיפורים ההיסטוריים המרתקים עליו ותמיד חלמה לספר לאחרים.

She discovered fascinating historical stories about him and always dreamed of telling others.

אבל הקהל הגדול של היום היה מאיים.

But today's large audience was intimidating.

כאשר החלה ההרצאה, מרים החליטה לא להשתמש בפתקים.

When the lecture began, Miriam decided not to use her notes.

היא סמכה על הידע שלה ועל ההתלהבות שלה.

She relied on her knowledge and enthusiasm.

הקהל הקשיב בשקט, קשוב לכל מילה שלה.

The audience listened quietly, attentive to her every word.

אבל פתאום, מרים הרגישה סחרחורת.

But suddenly, Miriam felt dizzy.

בתוך ההמולה, אילי, אחד מהנוכחים, ראה מה קורה.

In the bustle, Eli, one of the attendees, saw what was happening.

הוא היה בוגר לימודי רפואה וידע לעזור.

He was a medical graduate and knew how to help.

הוא ניגש אליה במהירות, נתן לה להחזיק קצת מים ודיבר איתה בעדינות.

He approached her quickly, gave her some water, and spoke to her gently.

דוד התקרב גם הוא.

David also came closer.

"זה בסדר, מרים.

"It's okay, Miriam.

אנחנו כאן אתך," הוא אמר.

We're here with you," he said.

אחרי כמה רגעים, מרים חשה טוב יותר.

After a few moments, Miriam felt better.

היא חייכה אל הקהל והמשיכה בנאומה.

She smiled at the audience and continued her speech.

הפעם הייתה לה ביטחון חדש.

This time, she had a new confidence.

היא סיפרה על הדמויות והמורשת של לינקולן בכל הלב.

She spoke about Lincoln's characters and legacy wholeheartedly.

בסוף ההרצאה, הקהל מחא כפיים.

At the end of the lecture, the audience applauded.

מרים הרגישה גאה בעצמה.

Miriam felt proud of herself.

היא הבינה שהפחד לא ישלוט בה עוד.

She realized that fear would not control her anymore.

ההיסטוריה הייתה התשוקה שלה והיא הצליחה להעביר אותה לאחרים.

History was her passion, and she managed to convey it to others.

דוד ואילי עמדו לידה ושתו איתה תה חם מתחת לשמיים החורפיים.

David and Eli stood beside her and drank hot tea with her under the winter sky.

מרים הסתכלה על פסל לינקולן.

Miriam looked at the Lincoln statue.

היא חשה גאווה והערכה למה שעשתה היום.

She felt pride and appreciation for what she had done that day.

החוויה הזו שינתה אותה לנצח.

This experience changed her forever.

כל גשם של פתיתי שלג נדמה כהתחלה חדשה.

Every fall of snowflakes seemed like a new beginning.