הלילה ירד על המאפיה הסודית ליד יער מושלג.

Night fell on the secret bakery near a snowy forest.

בפנים, בתוך המעשייה מאחורי דלתות סתרים, עבד איתן בשקדנות.

Inside, behind hidden doors, Eitan worked diligently.

הוא היה הבכור מבין השלושה, מדען מבריק בגנטיקה.

He was the oldest of the three, a brilliant geneticist.

איתן רצה להצליח, להשאיר חותם בעולם המדע.

Eitan wanted to succeed, to leave a mark on the world of science.

אך היה עוד מישהו שהתחרה על תשומת הלב – אחותו האמצעית יעל.

But there was someone else competing for attention—his middle sister, Yael.

היא אמנית בנפשה, תכשיטים ופסלים ייחודיים יצאו מתחת ידיה.

She was an artist at heart, creating unique jewelry and sculptures.

אך יעל הרגישה תמיד שמתעלמים ממנה, בין כל ההמצאות של איתן.

Yet, Yael always felt overlooked amidst Eitan's inventions.

מרים, האחות הצעירה, ניסתה תמיד לשמור על שלום בית.

Miriam, the youngest sister, always tried to keep peace in the family.

לבה היה מלא בכוונות טובות, והיא קיוותה להרגיע את הרוחות.

Her heart was full of good intentions, and she hoped to calm things down.

בחורף הזה, חג ט"ו בשבט התקרב.

This winter, the holiday of Tu BiShvat was approaching.

זה היה זמן של צמיחה והתחדשות, ומרים סמכה על החג הזה כדי להביא שקט בין הן.

It was a time of growth and renewal, and Miriam relied on this holiday to bring peace between them.

במעבדה הקסומה, איתן ניסח תכנית גנטית חדשה.

In the magical laboratory, Eitan formulated a new genetic plan.

הוא רצה לגדל צודעות ייחודיות שיכולות לשנות את העולם.

He wanted to grow unique plants that could change the world.

יעל לעומת זאת, הסתובבה סביב פיסות הצמחים של איתן, מחפשת השראה ליצירת אמנות חדשה.

Yael, on the other hand, wandered among Eitan's plant pieces, seeking inspiration for new artwork.

"כמה את אנוכית!

"How selfish you are!"

" אמר איתן ביום אחד.

Eitan said one day.

"הצמחים האלו חשובים לגילוי שלי.

"These plants are crucial to my discovery."

""ואתה!

"And you!

אף פעם לא רואה אותי באמת!

You never truly see me!"

" השיבה יעל בעיניים דומעות.

Yael replied, tears in her eyes.

אבל מרים נכנסה ביניהם, מביאה עימה סל פירות לאות חג ט"ו בשבט.

But Miriam stepped between them, bringing with her a basket of fruits in honor of Tu BiShvat.

"איתן, יעל," היא אמרה בשקט, "זה חג של צמיחה והתחדשות.

"Eitan, Yael," she said quietly, "this is a holiday of growth and renewal.

אולי תוכלו לעבוד יחד במקום לריב.

Maybe you can work together instead of arguing."

"האחים הביטו זה בזה.

The siblings looked at each other.

איתן נאנח.

Eitan sighed.

"אולי את צודקת, מרים.

"Maybe you're right, Miriam.

אני צריך מה שתוכלי להציע, יעל.

I need what you can offer, Yael."

"בעזרת החומריים של איתן, יעל יצרה פסל קסום.

With Eitan's materials, Yael created a magical sculpture.

בינתיים, עם עזרתה של יעל, איתן הצליח לגדל את הצמחים אותם חלם לפתח.

Meanwhile, with Yael's help, Eitan succeeded in growing the plants he dreamed of developing.

המעבדה הפכה להיות סביבה של שיתוף פעולה.

The laboratory became a place of collaboration.

איתן למד לשים את התחרות בצד, ויעל מצאה את קולה האמיתי דרך הרוח המדעית.

Eitan learned to put rivalry aside, and Yael found her true voice through the scientific spirit.

המעשייה הסופית נותרה מסודרת ומרעננת, בדיוק כמו הרוח של חג ט"ו בשבט.

The final creation was neat and refreshing, just like the spirit of Tu BiShvat.