נֹאָה הָלְכָה בְּמַהֵרוּת בַּפַּרְק הַמרְכָּזִי בִּניוּ-יוֹרְק, הַגשָם מִטְפָּס בְשֶׁקֵּט מֵעַל ל אַדְמָת שְׁלוּגִית וּלְבָנָה.

@Noa@, hurried through Central Park in New York, the rain quietly climbing atop the snowy and white ground.

הָרַחָבוֹת מְלֵאוֹת בְּתָאֳרֵי הַקְּהָלִים, וְנֹאָה חֲפֵצָה לְמָצֹוא הֶפְּסָקָה מִן הָהֶמְשָך שֶׁל הַחוֹגוֹת.

The streets were full of holiday decorations, and @Noa@ sought a break from the continuous celebrations.

לְפֶתַע, הִיא מְגַלִּית סֵפֶר יָשָּׁן שֶׁנוֹחַ עַל סַפְסָל.

Suddenly, she discovered an old book resting on a bench.

עֵטִיף עַב בְּעוֹר שָׁחֹר מְקֻשֶּׁט בְּעוֹנֵי זָהָב.

It was wrapped in thick black leather adorned with golden embellishments.

הַלֵּב שֶׁל נֹאָה דופק בְּחוֹזֶק.

@Noa@'s heart pounded heavily.

הָסֵפֶר יָרוֹק, וּבְתוֹכוֹ פֶּתַק יָד.

The book was green, and inside it was a handwritten note.

עִבְרוּ מְסַבֵּר: "לֹא כֹּל הַנִּסָּיוֹן גּוֹמֵר.

In Ivrit, it explained: "Not every attempt succeeds."

"רָחֵל, חֲבֶרָה הַפָּרִיטֹיגְרָפִית שֶׁל נֹאָה, עוֹשָׁה לְלִבָּה.

Rachel, Noa's photographer friend, dismissed it.

"זֶה רַק סֵפֶר יָשָׁן.

"It's just an old book.

לַמָּה לְהִתְפַּשֵּׁט?

Why get all worked up?"

" אֲבָל נֹאָה חָשָׁה אִיזוּן חֲבִיאַתִי בְּתוֹךֶ שׁוּרוֹת הַסֵפֶר.

But @Noa@ felt a mysterious balance within the lines of the book.

הִיא מַחֲלִיטָה לְהַשְׁקִיעַ בְּפָתִירַת הַכְּתוֹבֶת.

She decided to delve into solving the mystery of the inscription.

בְּיוֹם הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה, הִיא יוֹצֶאת לְחַפֵּשׂ רְאָיוֹת בְּתוֹךֶ הָעִיר.

On New Year's Day, she ventured out to seek clues within the city.

הָעוֹד רוֹצֶּה וְהַקוֹרַ תְּחוּשַּׁה לוֹחֶצֶת.

The cold bit intensely.

אָה, אֵיך נִיטֶרַסוּ שְתֵּי חֲבֵרוֹת בֵּין עַמוּדֵי הַסֵפֶר וְכִתָּבֵי מִזְגוֹלוֹת נוּרָאִים?

Oh, how two friends were entwined between the pages of the book and the terrifying tales within!

מִטְרָד, נֹאָה מוֹחֶקֶת עִמּוּדֵי הַקְּוָּוִים, מוּבְלִת אֶת עַצְמָה לְפִנַּת הָפוֹרֵם הָרְשָׁה.

Troubled, @Noa@ erased the lines, finding herself drawn to a fateful corner.

הַצֶלֶם שֶׁלֵּה מְמַלְּאוֹת בָּעוֹר.

Her presence filled with light.

מִרְיָם מֵנִיף עַל הָרָחוֹם, וּבּוֹאִים גִּילוּי מַפְתִּיעַ: "זֶה נוֹעֲד לְחַזֵּר לְך, לָקַחַפִּי אֶת הּכתוּב כְתַבוֹן שֶׁלְּחַיֵיך בַּכּתָּבוֹתיך באוֹפְּקִים חֲדָשִׁים.

Miriam, with a flourish, signaled over the street, leading to a surprising revelation: "This was meant to enlighten you, to take the inscription as a guide for your life towards new horizons."

"לִבַּהּ שֶל נֹאָה מִתְחַזֵּק בּהָבָנָה, נוֹטַש לְשָׁנִית רֵעוֹת גְּדוֹלוֹת נְאוֹ כול.

@Noa@'s heart strengthened with understanding, leaving behind old perspectives.

עַצְמוּתוֹ הָאָחוּזָה מִתְקדּשֶׁת בַּקֵּלִיוֹת הַכְּתוֹבוֹת וּמִכַּתָּבוֹת.

Her held independence became sanctified in the paths of writings and texts.

הַפֶּרֶק שֶׁלֵּיתוּ צָלוֹן: נִרְוָּאה שֶׁכְּתִיבָה מְחָדֶשֶׁת הִיא הַשׁיָּרוֹן שֶׁהֶתְחַבק מִפְּנִים.

The final chapter's meaning: it appears that rewriting is the legacy embraced within.

עוֹד יָכֹל לְגוֹלֵל זְתִּירוּת בִּמְּהַלֶּכֶת שֶׁל שָׁנָה בָּאוֹחָ כִּתֵּבוֹן.

Much can still unfold during the course of a year with such a guide.