נעם עמד מול המראה בחדרו הקטן בכפר הקהילתי שבנגב.

@Noam stood in front of the mirror in his small room in the kfar kehila'ti (community village) in the Negev.

המחשבות רצות בראשו כמו חולות המדבר ברוח.

His thoughts ran through his mind like the desert sands in the wind.

החורף הגיע, והרוח הקרירה נשאה בקולה את ניחוח החג הקרב – חנוכה.

Winter had arrived, and the cool breeze carried with it the scent of the upcoming holiday – Hanukkah.

הנרות כבר חיכו על אדן החלון למלא את הלילה באור.

The candles were already waiting on the windowsill to fill the night with light.

נעם בן 12, יצירתי וטוב לב.

@Noam, 12 years old, creative and kind-hearted.

אהב את הבמה, אך פחד מהקהל.

He loved the stage but was afraid of the audience.

ארי וטליה מקבוצת הגיל שלו תמיד היו במרכז הבמה.

Ari and Talia from his age group were always in the spotlight.

הקהל אהב אותם והם היו בטוחים בעצמם.

The audience loved them, and they were confident.

נעם, לעומת זאת, הרגיש שהוא יכול להיעלם בין כל הילדים בכפר.

@Noam, on the other hand, felt as if he could disappear among all the children in the village.

היתה הופעה גדולה שמתוכננת לסוף השנה.

There was a big performance planned for the end of the year.

כל תלמידי הכפר השתתפו, וההכנות בעיצומן.

All the students in the village participated, and preparations were in full swing.

זו הייתה הופעת חנוכה המסורתית.

It was the traditional Hanukkah performance.

נעם ידע שזו ההזדמנות שלו.

@Noam knew this was his opportunity.

הוא נרשם לתפקיד משמעותי בהצגה, אף על פי שחשש מהבמה.

He signed up for a significant role in the play, even though he was afraid of the stage.

הוא החליט שהפעם הוא יראה לכולם מה באמת יש לו להציע.

He decided that this time he would show everyone what he really had to offer.

הכפר כולו התאסף בכיכר המרכזית.

The entire village gathered in the central square.

המבנים סביב הכיכר היו מעוטרים בנרות ובסופגניות.

The buildings around the square were decorated with candles and sufganiyot.

הרוח הביאה איתה את הצלילים של הצחוק וההמולה.

The wind brought with it the sounds of laughter and commotion.

נעם עמד מאחורי הקלעים, הלב דופק חזק כל כך שהוא חשש שכל הכפר יכול לשמוע.

@Noam stood backstage, his heart pounding so hard he feared the whole village could hear it.

אך הוא זכר את מה שלמד – שזו לא תחרות אלא הזדמנות להיות הוא עצמו.

But he remembered what he had learned – that this wasn't a competition but an opportunity to be himself.

ההופעה התחילה.

The performance began.

ארי וטליה הבריקו, אבל אז, בדיוק כאשר הגיע התור של נעם, החשמל הפסיק.

Ari and Talia shone, but then, just as it was Noam's turn, the power went out.

החשיכה עטפה את הכפר.

Darkness enveloped the village.

נעם לקח נשימה עמוקה וחש שעולמו עוצר.

@Noam took a deep breath and felt as if his world was coming to a halt.

אבל משהו יוצא דופן קרה.

But something extraordinary happened.

במקום להיבהל, הוא זכר את רוח החג – אור בתוך החושך.

Instead of panicking, he remembered the spirit of the holiday – light within the darkness.

הוא התחיל לשחק עם מה שיש לו, הקהל מרותק.

He started to perform with what he had, the audience captivated.

הוא דיבר על איך אפשר להביא את האור גם כשזה נדמה כאילו הכול חשוך.

He spoke about how you can bring light even when it seems like everything is dark.

בסוף ההופעה האורות חזרו.

At the end of the performance, the lights came back on.

הקהל מחא כפיים בחום וצעק משמחה.

The audience applauded warmly and cheered with joy.

נעם היה גאה.

@Noam was proud.

לא בזכות הכפיים, אלא בזכות מה שהרגיש בלב.

Not because of the applause, but because of what he felt in his heart.

הוא ידע שהראה את האני האמיתי שלו, ואנשים ראו את האור שלו.

He knew he had shown his true self, and people saw his light.

נעם הבין שאותנטיות היא לא פחות חשובה מהצלחה.

@Noam understood that authenticity is no less important than success.

ומאותו יום, הוא עמד על במות בלב בטוח ופתוח.

From that day on, he stood on stages with a confident and open heart.

הכפר כולו חזק אותם ימים זוכר את הלילה שבו נעם הביא אור בחושך.

The whole village fondly remembers those days and the night when @Noam brought light in the darkness.