החול במסדרון היה קר כמו החום של שמש הסתיו במדבר.

The sand in the hallway was cold like the warmth of the autumn sun in the desert.

אריאל וליאורה עמדו בשער הכניסה של הקיבוץ הנטוש בדרום הנגב.

Ariel and Liora stood at the entrance gate of the abandoned kibbutz in the southern Negev.

השמש החלה לשקוע, והאור הכתום הפך את האוויר לקסום.

The sun began to set, and the orange light turned the air magical.

"אנחנו חייבים למצוא את החנוכיה, אריאל," אמרה ליאורה, קולה מלא תקווה ואמונה.

"We must find the chanukiah," Ariel, Liora said, her voice full of hope and faith.

"אני לא יודע, ליאורה," אריאל השיב, "הקיבוץ הזה כולו חורבות, ואין סיכוי שנמצא משהו.

"I don't know, Liora," Ariel replied, "this kibbutz is all ruins, and there's no chance we'll find anything."

" אבל משהו בעיניים שלה גרם לו להאמין, ולראשונה הוא החליט לסמוך עליה ולתת לה להוביל.

But something in her eyes made him believe, and for the first time, he decided to trust her and let her lead.

הם התחילו לחפש.

They began to search.

המבנים היו רקובים והאבן נשברה תחת רגליהם.

The structures were decayed, and the stone broke under their feet.

אבל ליאורה הייתה בטוחה, מדברת על סיפורים שסבא שלהם נהג לספר.

But Liora was confident, speaking of stories their grandfather used to tell.

כשהגיעו לבית הישן של המשפחה, ליבו של אריאל התחיל להאיץ.

When they reached the old family house, Ariel's heart began to race.

הם חיפשו מתחת לשטיחים הישנים, בין הרהיטים והלבנים ההרוסים.

They searched under old rugs, between the broken furniture and bricks.

"פה זה חייב להיות," ליאורה לחשה פתאום, מתכופפת להסתכל מתחת לערמת עץ ישנה.

"It has to be here," Liora whispered suddenly, bending down to look under a pile of old wood.

היא הסירה כמה לבנים, ופתאום רבות עצרו את נשימתם.

She removed some bricks, and suddenly many held their breath.

היה זה פתח של דלת טרפייש, מוסתר היטב בין ההריסות.

It was a trapdoor, well hidden among the rubble.

ליבו של אריאל פעם בחוזקה כשהם פתחו את הדלת.

Ariel's heart pounded as they opened the door.

בפנים הייתה קופסה ישנה, מעוטרת בתבליטי מגן דוד.

Inside was an old box, adorned with Magen David engravings.

משם הם הוציאו חנוכיה מתכתית, המתארת סמלים עתיקים של שבטיהם.

From there, they pulled out a metallic chanukiah, depicting ancient symbols of their tribes.

"רואה, אריאל," חייכה ליאורה בהתרגשות, "זה לא רק סיפורים.

"You see, Ariel," Liora smiled excitedly, "it's not just stories."

" הם עמדו שם במדבר הקר, עורכים טקס קטן משלהם.

They stood there in the cold desert, conducting their own small ceremony.

הם הדליקו את החנוכיה.

They lit the chanukiah.

שלהבות הנרות האירו את ליל החורף הקר במדבר, מלווים על ידי רוחות סבא שנהגו לספר סיפורים בלילות חג החנוכה.

The candle flames illuminated the cold desert winter night, accompanied by the spirits of their grandfather who used to tell stories on the nights of Chanukah.

אריאל הביט בנרות דולקים, לראשונה חש תחושת חיבור לעבר שלו ושל משפחתו, והבין שלפעמים יש דברים ששווה להאמין בהם.

Ariel looked at the burning candles, for the first time felt a connection to his and his family's past, and realized that sometimes there are things worth believing in.

זה היה ערב חנוכה שהם לא ישכחו לעולם.

It was a Chanukah evening they would never forget.

אריאל למד להעריך את המסורת והזיכרון, וליאורה זכתה בעוד פרק בסיפור המשפחתי להעביר הלאה.

Ariel learned to appreciate tradition and memory, and Liora gained another chapter in the family story to pass on.

באותו לילה, מתחת לכוכבים במדבר, הם היו חלק מדבר גדול מהם עצמם.

That night, under the stars in the desert, they were part of something larger than themselves.