ירושלים התמלאה בקריאות של שמחה, תפילות ושירה.

Yerushalayim was filled with calls of joy, prayers, and song.

הסתיו הגיע ולעיר העתיקה היה ניחוח של רימונים ותמרים טריים.

Autumn had arrived, and the Old City had the fragrance of fresh rimonim (pomegranates) and tmarim (dates).

בערב סוכות, כיכר הכותל המערבי הייתה מלאה באנשים מכל העולם.

On the eve of Sukkot, the plaza by the Kotel haMa'aravi (Western Wall) was full of people from all over the world.

סוכות מעוטרות בירק עירמו ברחבי הכיכר, וילדים שיחקו סביבם בצחוק.

Sukkot adorned with foliage piled up around the plaza, and children played around them with laughs.

אָבנֵר, אדם מהורהר עם מחשבות משתוללות, ישב על ספסל בפינת הכיכר.

Avner, a contemplative man with chaotic thoughts, sat on a bench at the corner of the plaza.

הספקות בנוגע להשתייכותו התרוצצו בראשו כמו רוחות הסתו העדינות.

Doubts about his sense of belonging raced in his mind like the gentle autumn winds.

אחותו יעל, עם החיוך הכובש שלה והתלהבות שאין לה גבול, תפקדה כרגיל כמובילה המשפחתית.

His sister Yael, with her captivating smile and boundless enthusiasm, functioned as usual as the family leader.

"אל תתן לזה להכביד עליך," היא אמרה לו, מושכת אותו בעדינות לעבר הקהל.

"Don't let it weigh you down," she said to him, gently pulling him towards the crowd.

"אני פשוט לא בטוח איך אני מרגיש עם כל זה," אבנר השיב, מביט סביבו בהתלבטות.

"I'm just not sure how I feel about all of this," Avner replied, looking around hesitantly.

יא ׳ץעטעל חלק 2 מען זאל אונז מדינה אויף אינטערעסע׳ל באקומען זי ברענגט עם מאלקול דו ווילסט אויך צו הערן וואס איז שמועס? אויל, זייערע פאלק י-הודי איז אין דאזיקע מכילתו

'יא ׳ץעטעל חלק 2 מען זאל אונז מדינה אויף אינטערעסע׳ל באקומען זי ברענגט עם מאלקול דו ווילסט אויך צו הערן וואס איז שמועס? אויל, זייערע פאלק י-הודי איז אין דאזיקע מכילתו'

"אנחנו חייבים להחזיק במסורת שלנו," ענתה יעל בתקיפות רכה.

"We have to hold on to our tradition," Yael replied with gentle firmness.

"זה מה שמחבר אותנו."

"That's what connects us."

באותו רגע הגיעה לידם מרים, חברתם הוותיקה של המשפחה.

At that moment, Miriam, the family's longtime friend, approached them.

מרים הייתה מישהי שכולם כיבדו ושאפו לשמוע את דבריה.

Miriam was someone everyone respected and sought to hear from.

אך אבנר חשב אחרת הפעם.

But Avner thought differently this time.

הוא הבחין במשהו מוזר בהתנהגותה לאחרונה, והשאלות רדפו אותו.

He had noticed something strange in her behavior lately, and questions haunted him.

הוא ידע שעליו לעמוד מולה.

He knew he had to confront her.

"מרים," פנה אליה אבנר, קולה קטוע מעט עם חשש.

"Miriam," he addressed her, his voice slightly shaky with apprehension.

"יש לי שאלה, את מסתדרת עם האמונה שלך?"

"I have a question, are you at peace with your faith?"

מרים נעצרה, הסתובבה באיטיות והביטה בו בעיניים מלאות חום ורוך,

Miriam paused, turned slowly, and looked at him with eyes full of warmth and tenderness.

"מה בדיוק אתה רוצה לדעת, אבנר?"

"What exactly do you want to know, Avner?"

הבט אחורה ופנים כל המקומות המעלים געגועים מירושלים ועד סוכות, הרעיון הזכיר עם מרים נוסח משותף יקר מאוד להמשפחה.

Looking back and within, all the places that evoke longing from Yerushalayim to Sukkot, the idea brought up a shared cherished version for the family.

תחושת זהות אחת.

A sense of one identity.

"בכנות, אני רוצה לדעת על מה שחריץ לי.

"Honestly, I want to know what's been troubling me.

משהו שמעולם לא דיברת עליו," הוא הסביר.

Something you've never talked about," he explained.

קולו היה חלש יותר מההמולה שסביבם אך חד מספיק להדהד במוחה של מרים.

His voice was softer than the commotion around them but sharp enough to resonate in Miriam's mind.

מרים הניחה את ידה על כתפו של אבנר.

Miriam placed her hand on Avner's shoulder.

"זוהי באמת עונת החג," היא פנתה ליעל,

"It really is the holiday season," she turned to Yael,

משהו מרמז בצחוק עולמה מלא חרדה ואהבה להמשפחה.

something hinted with laughter in her world full of anxiety and love for the family.

השקט שתפס את הדמיון לא השאיר מילים, רק תפילה.

The silence that captured the imagination left no words, only prayer.

עד שיאמר הכל, התחילו לשיר ולרקוד סביב הכותל באהבה חסרת גבולות.

Until they spoke everything, they began to sing and dance around the Kotel with boundless love.

כולו נרגש הפך אבנר למאזין פעיל יותר,

Filled with excitement, Avner became a more active listener.

יעל עמדם בזדהומים על גבול אמיתי עם הרוח הגבית שלה ביכולות שלו.

Yael stood beside him glowing at the true border with her confident belief in his abilities.

ולבסוף, אבנר הבין שהאמת לא תמיד קלה לגלות, אך היא מביאה את ההשלמה שתמיד חיפש.

Finally, Avner realized that the truth is not always easy to discover, but it brings the completeness he always sought.

הכותל הוסיף ודיבר לקחת נשימות, אמר תודה והציב את עצמו בין חיבור אישי לבין המסורת של משפחה,

The Kotel continued to speak, to take breaths, said thank you, and placed himself between personal connection and family tradition,

משהו שיביא לנטיות של אהבה קבועה וקירבה.

something that would bring a constant tendency for love and closeness.