בני אדם התרוצצו סביבם.

People scurried around them.

עגלות טיסה עוברות בבהילות יחד עם אנשים שמזדרזים להגיע לשערם.

Flight carts rushed by along with people hurrying to reach their gates.

אורי עמד באמצע הטרמינל של נמל התעופה בן גוריון, מביט סביבו ומרגיש כאילו הוא מנותק מההמולה.

Ori stood in the middle of the terminal at Ben Gurion Airport, looking around and feeling as if he was detached from the commotion.

לרגע קט, הוא נשם עמוק את האוויר שכבר היה רווי בקולות של קריאות כריזה ובניחוחות הקפה.

For a brief moment, he took a deep breath of the air already filled with the sounds of public announcements and the scents of coffee.

בלבו הייתה מטרה ברורה: הוא צריך למצוא מזכרת לליורה.

In his heart, there was a clear goal: he needed to find a souvenir for Liora.

משהו שיבטא את מה שעבר עליו במשך החפירה הארכיאולוגית האחרונה.

Something that would express what he had experienced during his recent archaeological excavation.

אך החנויות הצפופות נראו לו כולן זהות. כולן מלאות במתנות סטנדרטיות, שלא הצליחו להעביר את העומק של המסע שלו או את אהבתו לליורה.

But all the crowded shops seemed identical to him, full of standard gifts that failed to convey the depth of his journey or his love for Liora.

אורי החליט לנסות לחשוב מחוץ לקופסה.

Ori decided to try thinking outside the box.

הוא פנה לצד הטרמינל שבו החנויות היו פחות מוכרות, עטופות בשקט יחסי.

He turned to the side of the terminal where the shops were less familiar, enveloped in a relative calm.

בזווית העין הוא ראה דוכן קטן ואוהד במיקומו.

Out of the corner of his eye, he saw a small and welcoming stall.

היה בו איש זקן מחייך, ולידו עבודות יד: תכשיטים ומזכרות מכל מיני חומרים טבעיים.

An old smiling man was there, alongside handcrafted items: jewelry and souvenirs made from various natural materials.

בעיניים בורקות, אורי עצר ליד הדוכן.

With sparkling eyes, Ori stopped by the stall.

תפס את עיניו פסלון קטן, עשוי אבן גיר.

A small figurine, made of limestone, caught his eye.

היצירה הזו הזכירה לו את האדמה עליה עבד, את האוצרות שקבורות תחתיה ואת הסיפורים שהיא מספרת.

This creation reminded him of the ground he worked on, the treasures buried beneath it, and the stories it tells.

הוא חש במשהו עמוק, מסר של חיבור.

He felt a deep something, a message of connection.

בחיוך של הקלה והתרגשות, אורי רכש את הפסלון.

With a smile of relief and excitement, Ori purchased the figurine.

כשהוא חזר למעבר הנוסעים, האוויר סחף אותו קדימה, רגוע ומוכן לטיסה.

When he returned to the passenger walkway, the air swept him forward, calm and ready for the flight.

ליבו היה מלא בתקווה שסוף סוף ימצא את מקום מנוחתו בבית, עם ליורה.

His heart was full with the hope that he would finally find his place of rest at home, with Liora.

במטוס, בעודו עוצם עיניים ומדמיין את פניה של ליורה, הוא הבין שבבחירה שלו הוא מצא הרבה מעבר למזכרת.

On the plane, as he closed his eyes and imagined Liora's face, he realized that in his choice, he found far more than a souvenir.

הוא מצא דרך לחבר את העבר עם ההווה שלו ולהשתית כוח לגעגוע שלו לבית.

He found a way to connect his past with his present and instilled strength in his longing for home.