נמל יפו היה מלא חיים.

Namal Yafo was full of life.

אנשים הסתובבו בין חנויות השוקקות והתבוננו בדוכנים עמוסים בפירות וירקות טריים.

People wandered among the bustling shops and glanced at the stands laden with fresh fruits and vegetables.

ריח הים המלוח נישא באוויר, והיה חום קיץ כבד.

The salty sea air wafted through the air, and there was a heavy summer heat.

נועה ואלי עמדו ליד הרציף, בוחנים את הים הכחול שמעבר.

Noa and Eli stood by the pier, gazing at the blue sea beyond.

נועה הייתה שקטה ומתוחה.

@Noa was quiet and tense.

היא איבדה מישהו יקר לאחרונה, וכבר כמה ימים הרגישה שהעולם כולו על כתפיה.

She had recently lost someone dear and had been feeling for days that the whole world was on her shoulders.

היא ידעה שהיום הוא תשעה באב, יום של זיכרון ואבל, וזה גרם לה לחשוב עוד יותר על האובדן שלה.

She knew today was the ninth of Av, a day of remembrance and mourning, and it made her think even more about her loss.

"נעלה על הסירה?" שאל אלי, מחייך אליה בניסיון לעודד.

"Shall we get on the boat?" Eli asked, smiling at her in an attempt to encourage her.

הוא היה תמיד חיובי, מלא אנרגיה, ורצה לעזור לה לשכוח לכמה שעות את המצוקות שלה.

He was always positive, full of energy, and wanted to help her forget her troubles for a few hours.

נועה הנהנה, לא בטוחה אם היא רוצה את החברה או את השקט.

@Noa nodded, unsure if she wanted company or silence.

הם עלו על הסירה, ואלי עזר לה לשבת בנוחות.

They boarded the boat, and Eli helped her sit comfortably.

כשהסירה החלה להתרחק מהרציף, הים נפרש לפניהם, רחב ורגוע.

As the boat began to move away from the pier, the sea stretched before them, wide and calm.

הם שטו לאורך החוף, והשמש הבהירה החלה לשקוע לאיטה.

They sailed along the coast, and the bright sun began to slowly set.

אלי הביט בנועה, חש את המתח שלה.

Eli looked at Noa, sensing her tension.

"נועה," אמר בשקט, "אני פה בשבילך אם תרצי לדבר."

"Noa," he said quietly, "I'm here for you if you want to talk."

נועה הסתכלה עליו, חושבת.

@Noa looked at him, thinking.

היא רצתה לשמור על השקט שלה, על המחשבות שלה לעצמה.

She wanted to keep her silence, her thoughts to herself.

אבל משהו בעומק עיניו של אלי גרם לה להרגיש בטוחה.

But something in the depth of Eli's eyes made her feel safe.

לבסוף, בחרה לדבר.

Finally, she chose to speak.

"אני פשוט מרגישה שאיבדתי יותר מדי בזמן קצר," אמרה, והוסיפה, "אני לא יודעת איך להמשיך הלאה."

"I just feel like I've lost too much in a short time," she said, adding, "I don't know how to move forward."

אלי הקשיב בשקט.

Eli listened quietly.

הוא נגע בעדינות בידה.

He gently touched her hand.

"זה בסדר להרגיש ככה," אמר בעדינות, "אבל אני מאמין שפתיחה לאחרים, כמו עכשיו, זה חלק מהריפוי."

"It's okay to feel that way," he said gently, "but I believe that opening up to others, like now, is part of the healing."

השיחה ביניהם הלכה והעמיקה תוך שהם שטים על המים.

Their conversation deepened as they sailed on the water.

נועה הרגישה את הכובד שבליבה מתחיל להקל.

Noa felt the heaviness in her heart begin to lift.

היא חשה שיחה כנה ומילותיו החמות של אלי נותנים לה פרספקטיבה חדשה.

She realized that a sincere conversation and Eli's warm words offered her a new perspective.

כששבו לנמל, חשוכה כבר מעט, חשבה נועה על העתיד.

When they returned to Namal, already a bit dark, Noa thought about the future.

היא הבינה שאינה צריכה לשאת את העומס לבד.

She understood that she didn’t have to bear the burden alone.

כן, פגיעה יכולה להיות חלק מהחיים, אבל כך גם קשר וחברות. וחמלה.

Yes, hurt can be a part of life, but so can connection, friendship, and compassion.

בסיום השיט, נועה חשה הקלה שלא נזקקה לה גם הבטיחה לעצמה להיות יותר פתוחה.

At the end of the sail, Noa felt relieved and promised herself to be more open.

אחרי הכל, העולם יכול להיות קל יותר לשאת כאשר מחלקים אותו עם אחרים.

After all, the world can be easier to bear when shared with others.