נדה הצעיר עמד בחדר המשותף של בית היתומים, מביט על אביזרי הבגדים הישנים שהביאו לשם התרמה.

The young Nada stood in the common room of the orphanage, looking at the old clothing items brought in for donation.

הרצפה מעץ נראתה שחוקה והחדר היה פשוט, אך מזמין.

The wooden floor looked worn, and the room was simple yet inviting.

נשמע צחוק קל מאחוריו.

Soft laughter was heard behind him.

אלה היו מאיה ואליאנה, שהגיעו לחפש לעצמן גם כן.

It was Maya and Eliana, who had come to look for something for themselves as well.

"נדה, תראה את החולצה הזו," אמרה מאיה, מציגה חולצה חומה ומשעממת.

"Nada, look at this shirt," said Maya, holding up a dull brown shirt.

נדה חייך בנימוס אך בפנים חש חוסר נוחות.

Nada smiled politely, but inside he felt uneasy.

הוא רצה משהו אחר, משהו שיציג את האישיות שלו.

He wanted something different, something that would showcase his personality.

החום של הקיץ חדר דרך החלונות הפתוחים של הבניין המוצק, והאווירה הייתה תוססת.

The summer heat seeped through the open windows of the solid building, and the atmosphere was lively.

המחשבה על עוד פריט סתמי גרמה לו להרגיש בלתי נראה.

The thought of another trivial item made him feel invisible.

בעיניו של נדה, זו הייתה ההזדמנות להביע את הייחודיות שלו.

In Nada's eyes, this was the opportunity to express his uniqueness.

"אני לא בטוח בדיוק," מילמל לעצמו.

"I'm not exactly sure," he mumbled to himself.

בן רגע החליט החלטה.

In a split second, he made a decision.

הוא פנה למדריכה ואמר בקול מהוסס: "אפשר ללכת לחנות יד שניה?

He turned to the counselor and said hesitantly, "Can we go to a second-hand store?

אולי אוכל למצוא שם משהו שמתאים יותר לי.

Maybe I can find something more suitable for me there."

"המדריכה הסתכלה עליו בהפתעה ובחיוך: "כמובן, נדה!

The counselor looked at him with surprise and a smile: "Of course, Nada!

זה רעיון נהדר.

That's a great idea.

אתה ומאיה ואליאנה יכולים ללכת לשם עכשיו.

You, Maya, and Eliana can go there now."

"שלושתם יצאו לכיוון חנות היד השנייה.

The three of them headed toward the second-hand store.

הרחוב היה מלא חיים.

The street was bustling with life.

כשנכנסו לחנות, נדה חיפש בעיניו.

As they entered the store, Nada searched with his eyes.

פתאום, קרן שרוול צבעוני הציצה מאחת הערימות.

Suddenly, a sleeve of colorful fabric peeked out from one of the piles.

זו הייתה חולצה עם דוגמאות שיפרצו מקרן הראייה ויעניינו את כל עובר ושב.

It was a shirt with patterns that would burst into view and catch the attention of every passerby.

לבו של נדה פעל מהר יותר.

Nada's heart raced.

הוא לקח את החולצה והביט במראה.

He took the shirt and looked in the mirror.

היא הייתה בדיוק מה שחיפש.

It was exactly what he was looking for.

מאיה ואליאנה הסתכלו עליו בחיוך: "זו היא, נדה!

Maya and Eliana looked at him with a smile: "That's it, Nada!

תתחדש!

Congratulations!"

"כשחזרו לבית היתומים, נדה לבש את החולצה המיוחדת שלו.

When they returned to the orphanage, Nada wore his special shirt.

הוא הרגיש יותר בטוח בעצמו, כאילו העולם סוף סוף מבחין בו.

He felt more confident, as if the world finally noticed him.

עכשיו ידע שניתן לבטא את עצמך ולהרגיש בבית, גם כשאתה לא מוקף במשפחה.

Now he knew he could express himself and feel at home, even when not surrounded by family.

הוא למד שזה בסדר לבקש מה שהוא רוצה ולהיות נאמן לעצמו.

He learned that it's okay to ask for what you want and to be true to yourself.

התחושה הזו, של שמירה על הייחודיות, תמכה בו כמו רוח טובה חמה של קיץ.

This feeling of maintaining uniqueness supported him like a warm, gentle summer breeze.