מִרְיָם הִגְיעָה אֶל הַכּוֹתֶל הַמַּעֲרָבִי בִּשְׁאוֹן בָּעֲרָבַיִם הַקַּיִץ.

Miryam arrived at the Kotel HaMa'aravi amidst the hustle and bustle of a summer evening.

הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה וּבְדִיוּק לָחץִיָּתָה שָׂרָה לְשֶׂפָתָה הָאֲפִיפִיָּה שֶׁמִּלְמַל חֹם.

The sun was shining brightly, and Sarah was feverishly pressing a steaming pastry to her lips.

מִרְיָם אָהֲבָה לְהָגִיעַ לְשָׁם בְּעַטִיפַת חָמִיש שֶׁל הַחמימות הנפלא הזה.

Miryam loved coming there enveloped in the warm embrace of this wonderful atmosphere.

בְּתוֹך הַהֲמוֹנִים, מִרְיָם רָאֲתָה אֶת אַבִי.

Among the crowds, Miryam saw Avi.

לִבָּהּ פִרְכֵּס בָּפְּנִימַיִּים כַּאֲשֶׁר רָצָה לְהִרְשִׁים אוֹתוֹ, אָבַל הָיְתָה חַרְדָּה מִלְּדַבֵּר אֵתוֹ.

Her heart fluttered internally as she wanted to impress him, but she was too anxious to speak to him.

כָּלֻל הַהִתְרַנָּגוּת, מִרְיָם נִסְתַּבְּרָה בְּמָקוֹם וְאָחַזָה כִּפָּה אֲשֶׁר לֹא הָיָתָה שֶׁלָּהּ.

In her excitement, Miryam stumbled into a place and grabbed a kippah that wasn't hers.

הִיא מִסְתַּכְּלֶת עַל הַכְּפִיּוֹת שֶׁל עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים עוֹד בֵּרְכַפְתוֹת, וְהֵתִחִילָה לְחוֹקֶר אֶת הַמַּצָּב בִּשְׁעָשׁוּעַ קָלוּשׁ.

She looked at the caps of ten other people in prayer and began to explore the situation with mild amusement.

"זֶה הָאָבֵד שֶׁלְךָ? אֶפֶס קִלְעִים!" קָרְאָה מִרְיָם לְשָׂרָה, אֲשֶׁר עָבְרָה בְּסִדְרָהּ הָרוּצֶפֶת וְחִיְּכָה.

"Is this your missing kippah? Zero clues!" Miryam called out to Sarah, who was going about her orderly business and smiled.

סָרָה עָנְיָה בִּחֲזִירָה, "לֹא שֶׁלִּי! אֶפֶס..." וּבְבְדִווְקִים רַבִּים הִסְתָּבֵּר הַמַּצָּב לְמִרְיָם בְּאֲמִתּוֹ.

Sarah replied in return, "Not mine! Zero..." and with much difficulty, the situation became clear to Miryam in its entirety.

אַבִי מִפֶּןָ לָחוּץ מֵהַלָּחַן, וּבְמֶצֹעַ דָּן אַבִי הִסִּיק כִּי כָּל הַכְּפִיּוֹת נִהְפְכוּ.

Avi was stressed from the melody, and ultimately Avi concluded that all the caps had flipped.

מִרְיָם וְאַבִי לְעֵינְי יִשְׂרְאֵל הָחֲזִיבוּ אֶחָד לַדִּמוּי.

Miryam and Avi in the eyes of Yisrael deceived one another into perception.

בַּסּוֹף, הִתְחַלְּפוּ עַל פִּרְצִים וַאֲבִי נִמְלַטך אֶל מִרְיָם, מַחוּשֶה עַל הַפִרְצִים שֶׁאַפְלִי לְהָשִׁיב קְפִיָּה וּבְרֹחֲבַת-לֵב סִפֵּר, "לֵךְ אֶלְךָ תְֶלוּת! אוּלַי נֵילָךְ לְקָפֶה אַחֲרֵי כָּךְ?"

In the end, they exchanged pleasantries, and Avi escaped to Miryam, gushing over the minor, yet bizarre encounter of retrieving a kippah and generously suggesting, "Let's go hang out! Maybe we can go for a coffee afterward?"

וּבְחִכּוּך הַהִתְחָמּוּת, מִרְיָם הִתְמַלְּאָה בְּתִקְוָה בְּלִי שֶׁחִשְבוּנִית אֶת אֲבִי וְאָבַד וְנִמתְחָרֵז לֹא כְּמוֹ דֵּמָה הִיא תוֹרוֹת הַשּׁוֹמִים מִסְתַּמִּים.

In the warmth of their laughter, Miryam was filled with hope, without calculating the presence of Avi and lost charms that didn't rhyme with how they imagined magical garlic plants disappearing.

מִרְיָם וְאַבִי יָחֵדָיו, לְבַדִים הוּכְנִיב־לְהוֹפִיךְ.

Miryam and Avi, together alone, slipped into vibrant connections.

הכּל הִתְחָזְק נִלְי יָאפֵּעַ כִּבְרֲכוֹת.

Everything strengthened under blessings.